כפכף נקרע כמעט תמיד באותה נקודה: החיבור בין הרצועה למדרס. בכפכף יצוק, שבו הרצועה והמדרס הם חתיכה אחת, אין נקודת חיבור שתיפתח. זה ההבדל המרכזי בין זוג שמחזיק עונה לזוג שמחזיק שנים.
כמעט כל כפכף שנקרע נקרע באותו מקום: החיבור בין הרצועה למדרס. ברוב הכפכפים הזולים הרצועה מוחדרת דרך חור במדרס ומוחזקת בפקק. הפקק נשלף, והכפכף נגמר.
בכפכף יצוק, שבו הרצועה והמדרס יוצאים מאותה יציקה, פשוט אין נקודת חיבור שיכולה להיפתח. זה הפרט היחיד שהכי כדאי לבדוק לפני שקונים.
מדרס דק מדי מעביר כל אבן ברצפה ישירות לכף הרגל, ובאספלט חם הוא גם מעביר את החום. מדרס עבה מדי הופך את הכפכף למסורבל ומקשה על ההליכה.
הטווח שעובד לרוב האנשים ליום שלם הוא בין חצי לסנטימטר וחצי, עם מעט תמיכה בקשת. לא צריך יותר מזה.
כפכף אצבע מחזיק את הרגל בנקודה אחת בין הבוהן לאצבע השנייה, ולכן הוא נוח כשהוא רך ומעצבן כשהוא קשיח. אם יש לך רגישות שם, רצועה רחבה תהיה נוחה בהרבה.
רצועה רחבה גם מפזרת את הלחץ על שטח גדול יותר, וזה מה שמאפשר ללכת בה שעות ולא רק מהמכונית לבריכה.
כפכף עור סופג מים, מתקשה כשהוא מתייבש, ומתעוות. בקיץ ישראלי, בין ים לבריכה למקלחת חוף, זה קורה תוך שבועות.
גומי לא סופג. אפשר לשטוף אותו במים וסבון, הוא לא נכתם ממלח, והוא לא אוגר ריח. זו הסיבה שברזיל בנתה תעשיית הנעלה שלמה סביב החומר הזה.